Litigation At Its Best
הדגשים אליהם יש לשים לב בהסכמי הפצה וסוכנות
הפצה או סוכנות – יש לבחון האם מדובר בהסכם הפצה או סוכנות. יצויין, כי המהות היא המכריעה ולא הצורה הפורמאלית בו תוגדר מערכת היחסים. לפיכך, אף אם ההסכם מכונה למשל הסכם סוכנות, אך ההסדרים הקבועים בהסכם הינם של ספק-מפיץ, ייחשב ההסכם להסכם הפצה. כמובן שבמקרים מורכבים יותר, יכולים להיקבע בהסכם מנגנונים ותניות הלקוחים הן מעולם ההפצה והן מעולם הסוכנות.
בלעדיות – הסכם הפצה או סוכנות יכולים לכלול תניית בלעדיות. הבלעדיות יכולה להינתן למפיץ או לסוכן, קרי הספק מחוייב כלפי המפיץ או הסוכן, כי הוא יהיה המפיץ או הסוכן הבלעדי, ולא יהיה מפיץ או סוכן אחר המורשה לשווק את מוצרי הספק, והיא יכולה להינתן לספק, כלומר שהמפיץ או הסוכן לא יהיה רשאי לשווק מוצרים אחרים שמתחרים (ואף כאלו שאינם) במקביל לשיווק מוצרי הספק.
סוג המוצרים – יש לבדוק מהם מוצרי הספק המיועדים לשיווק עליהם חל הסכם ההפצה או הסוכנות, והאם מדובר בכל מוצרי הספק או במוצרים מסויימים ואם כן, מה, וכן האם מוצרים אלו שווקו בעבר בטריטוריה בה מיועדים להיות משווקים המוצרים עתה.
הטריטוריה – משתנה נוסף שנתון בדיקה הוא מהו איזור שיווק מוצרי הספק, אשר יכול להיות על בסיס מדינתי, וכן על בסיס איזור גיאוגרפי מסויים בתוך המדינה.
גובה ההנחה – כאשר מדובר בהסכם הפצה, הספק מעניק למפיץ הנחה על מחירי מוצריו, שמהם מפיק המפיץ את רווחיו. גובה ההנחה משתנה בין הסכם להסכם, והיא תלויה במשתנים שונים, כמו קיומה של בלעדיות, שיווקם של מוצרים אלו באותה טריטוריה בעבר ועוד.
אחריות למוצרים – הדבר נכון להסכמי הפצה, בהם מתעוררת השאלה מי אחראי לתיקון מוצר הספק שנמכר לצרכן. הדבר תלוי בשאלה האם הצרכן הינו צרכן סופי (פרטי) או עסקי. במקרה הראשון, החוק מטיל חובה גם על המפיץ במידה ומוצרי הספק מיובאים מחו''ל. במקרה השני, אומנם החוק אינו מטיל חובה קונקרטית, אך המפיץ יכול להיות להימצא אחראי לתיקון מוצרי הספק מכוח מערכת היחסים החוזית שלו עם הלקוח. מסיבה זו, יש חשיבות להסדרת האחריות למוצרי הספק בהסכם שבין הספק למפיץ.
מדיניות תיקונים – גם סוגיה זו נוגעת להסכמי הפצה ומסדירה את מדיניות התיקונים של מוצרי הספק (שאינם מצויים באחריות, ככל שחלה), והאם המפיץ זכאי לקבל מהספק הנחה על תיקוני מוצרים שהמפיץ שיווק בדומה להנחות שהוא מקבל מהספק בגין רכישת מוצריו.
תקופת ההודעה המוקדמת שעל הצדדים להעניק לפני סיום ההסכם – תקופת ההודעה לסוכן או למנפיץ מיועדת לאפשר למפיץ או לסוכן די זמן כדי לכסות את הוצאותיו ולהפיק רווח סביר ממאמציו והשקעותיו בפיתוח שוק עבור מוצריו של הספק וכן לאפשר לו להתארגן לקראת איתור מקורות הכנסה אחרים. גם הסוכן או המפיץ נדרשים לתת לספק הודעה מוקדמת במקרה בו הם מחליט לסיים את ההסכם ביניהם.
זכאות לקבל עמלות לאחר סיום הקשר – הסכמי סוכנות ולעיתים גם הסכמי הפצה קובעים את זכותו של הסוכן או המפיץ לקבל במשך תקופה מוגדרת עמלות בגין עסקאות שתצאנה לפועל לאחר תום מערכת היחסים עם הסוכן או המפיץ.
הדין החל על ההסכם – מדובר בסוגיה שאינה ייחודית להסכמי סוכנות או הפצה, אך מאפיינת רבים מהם לפי שאלו ברבים מן המקרים נכרתים בין ספק שמקום מושבו בחו''ל. במקרה זה נקבע הדין שיחול על מערכת היחסים בין הצדדים, קרי הדין החל במקום מושבו הספק או הדין שחל במקום מושבו של הסוכן או המפיץ. הצדדים כמובן רשאים לקבוע גם כי יחול על מערכת היחסים ביניהם דין אחר.
הסמכות הבינ''ל והמקומית – גם כאן אין מדובר בסוגיה ייחודית להסכמי סוכנות או הפצה. הכוונה היא לבית המשפט (או הבורר) שיהיה מוסמך לדון בכל סכסוך או מחלוקת ביניהם, קרי בית משפט (או בורר) במקום מושבו של הספק או מאידך של הסוכן או המפיץ.
אי תחרות – ברבים מהסכמי הסוכנות או ההפצה נקבעת תניית אי תחרות על ידי הספק, האוסרת על הסוכן או המפיץ לספק שירותים לכל גורם אחר בשוק המוצרים בו משווקים מוצרי הספק. התניה יכולה לבוא לידי ביטוי בתקופת ההסכם (הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר בקיומה של בלעדיות), אך לרוב תהיה רלוואנטית על סיומו של ההסכם, ככל וזו קובעת תקופה מסויימת לאחר סיום ההסכם במהלכה נאסר על הסוכן או המפיץ לשווק מוצרים המתחרים במוצרי הספק.